משרד עורכי דין אריה שורץ

הסכנה המשפטית הנובעת מרעלים וחומרים מסוכנים

מאת עורך דין אריה שורץ

חומרים מסוכנים הם חומרים שקיומם מאיים על בריאותו של האדם, על סביבתו ועל רכושו.
האיום הנובע מחומרים אלו זה אינו מוגבל לבטיחות בלבד אלא משפיע על הקרקע ועל מי- התהום, על הים ועל חופיו ועל איכות האוויר בהווה ובעתיד. נראה להלן שגם לעסק שחומרים אלו הם בתחום פעילותו נגרמים סיכונים מהעיסוק בחומרים אלו, אם כי מסוג שונה במקצת.

חוק החומרים המסוכנים ומטרתו

בישראל עשרות דברי חקיקה העוסקים בדרך זו או אחרת בחומרים מסוכנים: חוקים, תקנות, צווים והוראות אחרות. בחרנו כדוגמא למאמר זה את חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993. חוק זה נועד לשמור על הסביבה ועל בריאות הציבור מפני נזקים הכרוכים בעיסוק ברעלים: ייצור, יבוא, אריזה, מסחר, ניפוק, העברה, אחסנה, החזקה ושימוש ברעלים.

מטרותיו העיקריות של החוק הן שתיים: ראשית, לנסות למנוע התרחשויות בלתי מבוקרות או תאונות שמעורב בהן חומר מסוכן, העלולות לגרום סיכון לאדם ולסביבה על ידי הסדרת השימוש בחומרים המוגדרים כמסוכנים, החסנתם והובלתם. שנית, במקרה שאכן קרה אירוע כזה, לנסות ולהקטין את הסיכון שנגרם באמצעות נהלים קבועים שיסדירו את כללי ההתנהגות של המעורבים וימעיטו ככל האפשר את הנזק שנגרם כתוצאה מהאירוע בו מעורב חומר מסוכן.

בהתאם למטרות החוק, קיימת חובת רישוי לפי חוק רישוי עסקים לכל עסק שבו נמכרים חומרים מסוכנים. כמו כן, אסור לאדם לעסוק ברעלים ללא היתר מהממונה על רעלים במשרד הפנים, כאשר לגבי היתר זה תוקנו תקנות הקובעות אמות מידה לתוקפו (תקנות החומרים המסוכנים (תוקף היתרים - קביעת אמות מידה), התשס"ג-2003). בנוסף, מטיל החוק היטלים על עסק המסלק פסולת של חומרים מסוכנים וחובה לנהל פנקס נהלים לגבי אותם חומרים.

מהו חומר מסוכן?

החקיקה בנושא חומרים מסוכנים הנה חקיקה רחבת היקף. בישראל מספר לא קטן של חוקים ותקנות המתייחסים לחומרים מסוכנים והמגדירים בנפרד מהו חומר מסוכן וכיצד יש להתנהג עימו.

חוק החומרים המסוכנים מגדיר בצורה רחבה ביותר מהו חומר מסוכן. סעיף 1 לחוק קובע כי חומר מסוכן הוא "רעל או כימיקל מזיק". כימיקל מזיק מוגדר בתוספת הראשונה לחוק, המונה 23 כימיקלים. בתוספת השניה נמנים 207 רעלים נוספים. במילים אחרות, רק בחוק זה קיימת רשימה של כ- 230 חומרים המוגדרים כמסוכנים.

חוק אחר - חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א – 1951 מגדיר גם הוא מהו חומר מסוכן. חוק זה אף מפנה להוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב – 1992 לשם הגדרת חומר מסוכן, ולצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים), התשל"ט – 1978.

כפילות זו בין החיקוקים השונים, הפיצול ביניהם והסתירה העלולה להיווצר בין ההוראות השונות עלולים לגרום לקשיים רבים בפרשנות בתחום זה ובטיפול יעיל בכתבי אישום על פי חוק החומרים המסוכנים. יש לזכור שעיקר החקיקה בנושא לא נעשית על ידי הכנסת כמחוקק ראשי אלא באמצעות משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים מנהליים אחרים, והם האחראים גם על אכיפתה.

חוק החומרים המסוכנים – חוק עונשי באופיו

חוק החומרים המסוכנים (כמו יתר החקיקה בתחום) הוא חוק עונשי, אשר הפרתו גוררת סנקציות פליליות. בהתאם לכך, העובר על הוראות החוק עלול להיות חשוף לא רק לתשלום קנסות גבוהים אלא להיות מואשם בעבירה פלילית ואף עלול לעמוד בפני כתב אישום. העובר על החוק – לא רק העסק עצמו, אלא גם ובעיקר מנהליו ובעליו.

כך לדוגמא, על פי חוק החומרים המסוכנים, מי שאינו מנהל פנקס נהלים או מסרב להציג היתר רעלים עלול להיות מואשם בעבירה שהעונש הקבוע בגינה הנו ששה חודשי מאסר.

פעולות של עיסוק ברעלים ללא היתר, אי קיום התנאים בהיתר, מסירת פרטים כוזבים בקשר לרעלים או רישום כוזב בפנקס הנהלים, מכירת רעלים למי שאין לו היתר כדין, אי ביצוע פינוי הרעלים כחוק ואחסון רעלים שלא כדין מהוות גם הן עבירות על החוק וגוררות סיכון לעונש  מאסר של שלוש שנים וקנס כספי משמעותי.

בתי המשפט החמירו עם עברייני איכות הסביבה, ובצדק. בית המשפט העליון דחה עתירה נגד הממונה, שביטל היתר למסחר ואחסנה של רעלים לחברה שזה עיקר עיסוקה, הואיל ולא נהגה על פי הוראות החוק והתקנות. בית המשפט העדיף את האינטרס הציבורי על פני חופש העיסוק. (בג"צ 4409/98 ד"ש שמנים וכימיקלים נ' המשרד לאיכות הסביבה). במקרה אחר הטיל בית המשפט קנס כספי משמעותי על חברה שהזרימה חומרים מסוכנים לרשת הביוב העירונית, לאחר שכתב האישום הוגש לא רק נגד החברה אלא גם נגד מנהליה באופן אישי. (ת.פ. 8452/98 מ"י נ' אלגונל - שרות אילגון בע"מ ואחרים).

ניתן לראות כי כל עסק שתחום פעילותו משיק לעיסוק בחומרים מסוכנים (ויש רבים מאוד כאלו) חשוף, כמו מנהליו ובעליו באופן אישי, לסיכונים משפטיים כתוצאה מהוראות החוק, כתוצאה מחקיקה סבוכה וכתוצאה מאכיפה ומדיניות הענישה של בתי המשפט. סיכונים אלו ניתן להקטין באופן משמעותי, או למנוע כליל, על ידי הערכה מוקדמת של סיכונים משפטיים וקבלת המלצות לנקיטה בדרכים משפטיות להקטנת הסיכונים.